זיכוי ניר סומך היא רעידת אדמה חוקתית

לדברי השופט בדימוס, עו"ד דניאל ארנסט, הזיכוי של ניר סומך מהווה רעידת אדמה מערכתית במערכת השיפוט בארץ.

לדבריו, עד היום מדיניות השיפוט רדפה אחרי הקורבנות ולא אחרי התוקפים, ובכל מקרה של התגוננות – המתגונן היה נענש. "עד היום לא שאלו מי התוקפן, רק מי נפגע. זה שפגע גם כמתגונן ילך לכלא" אומר השופט בדימוס ארנסט.

לדבריו, ההחלטה לשחרר את ניר סומך מהכלא, לאחר שהואשם בהריגת שכנו, וישב בכלא שלוש שנים – מהווה תקדים היסטורי ושינוי מגמה זו.

לדברי עו"ד ארנסט, הפסיקה של העליון מחדשת בשלושה היבטים:

א. מהיום מותר להתגונן נגד תוקף. (עד היום כל מי שהתגונן ופגע בתוקף נשפט)

ב. השופטים החליטו להפסיק למדוד בקור רוח  ובדיעבד (במשרד ממוזג) כיצד המותקף היה צריך לנהוג, ולהגיב ב״מידתיות״. עד עתה היה נהוג לומר לקורבן – תוקפים אותך בנבוט – הגן על עצמך בנבוט, ואם היה לך אקדח וירית תלך לבית סוהר". לא עוד

ג. ההחלטה עושה צדק פרטני הצודק באמת, ולא צדק מערכתי. כלומר, במקום שהמערכת תאמר "לא מעניין אותי מה קרה העיקר שלא יהיו נפגעים משום צד" ההחלטה בוחנת את הנסיבות – ואומרת במפורש שאם תוקפים אותך בחצר ביתך, ואשתך וילדיך בסכנה – לא ישפטו אותך על הפעלת אלימות לא מידתית.

ש: איך המצב עד היום, לפני ההחלטה – פגע בקורבנות?
"המערכת, כלומר המשטרה - רוצה שקט. היא איננה מסוגלת להגן על הציבור מאלימות או פריצות כי היא עסוקה רק בבלימת טרור ולא נשאר לה כוח אדם" אומר השופט (בדימוס) עו"ד ארנסט. "לכן, כמדיניות, נענשו המתגוננים, כשהמסר של המערכת היה – גם אם אתם מותקפים - שבו בשקט".

לדברי השופט בדימוס עו"ד ארנסט, בארה"ב פורץ יודע שברגע שהוא חודר לבית שלך - דמו בראשו. בישראל, לעומת זאת, אם תפגע בפורץ - תלך לבית הסוהר – אלא במקרים מאד נדירים וספציפיים ('חוק דרומי').

"לדוגמה  - המושג 'מעון לנשים מוכות'. במקום שיהיה 'מעון לגברים מכים' כלומר בית סוהר - הנשים מושמות במעצר - כי המערכת לא מגינה עליהן מאלימות חוזרת של הגברים המכים". אומר עו"ד ארנסט ומוסיף: "ילדים לבעלים מכים, כאלה שהגנו על האימהות מפני אלימות האב, הלכו לבית סוהר".

לסיכום, אומר השופט בדימוס עו"ד ארנסט: פסק דין העליון אומר שלירות בתוקף זה לא רצח ואף לא הריגה -  וזו הפעם הראשונה שדבר כזה מוכרע בכל תולדות המדינה